דמי כיס לילדים: מאיזה גיל, כמה לתת ואיך הופכים את זה לשיעור בניהול כסף

ילדים נחשפים לכסף כבר מגיל צעיר: הם רואים את ההורים משלמים בסופר, שומעים שיחות על חשבונות ומבקשים צעצוע חדש בכל ביקור בקניון. אבל בעידן שבו רוב התשלומים נעשים בכרטיס אשראי ובטלפון, הכסף הפך למושג מופשט. ילד שרואה את ההורה מעביר כרטיס עלול לחשוב שהכסף פשוט לא נגמר. דמי כיס הם אחת הדרכים הטובות ביותר ללמד ילדים איך כסף עובד באמת: שהוא מוגבל, שצריך לבחור, שאפשר לחסוך ושלטעויות יש מחיר. במדריך הזה נענה על השאלות הנפוצות של הורים בנושא.

למה דמי כיס הם כלי חינוכי

המטרה של דמי הכיס איננה רק לתת לילד כסף, אלא לתת לו הזדמנות להתנסות בניהול שלו. כשילד מקבל סכום קבוע ויכול להחליט מה לעשות בו, הוא לומד לתכנן, לבחור בין אפשרויות, לדחות סיפוקים ולהתמודד עם התוצאות של ההחלטות שלו. אלה מיומנויות שילוו אותו כל החיים.

ילד שבזבז את כל דמי הכיס על ממתקים ביום הראשון וגילה שאין לו כסף לקלפים שרצה בסוף השבוע, לומד שיעור חשוב יותר מכל הרצאה של ההורים. ההתנסות בסכומים קטנים, בסביבה בטוחה, מכינה אותו להחלטות כלכליות גדולות יותר בעתיד.

מאיזה גיל מתחילים

אין גיל אחד נכון, אבל רוב המומחים לחינוך פיננסי מציעים להתחיל כשהילד מבין את המושג של מספרים וספירה, בדרך כלל בסביבות גיל חמש או שש. בגיל הזה אפשר להתחיל בסכום קטן מאוד ובמטבעות, כדי שהילד יוכל לראות ולגעת בכסף.

ככל שהילד גדל, אפשר להגדיל את הסכום ואת האחריות. ילד בכיתות הנמוכות יכול לנהל כסף לממתקים ולצעצועים קטנים. ילד בכיתות הגבוהות יכול לקבל אחריות על הוצאות נוספות, כמו יציאה עם חברים. מתבגרים יכולים לנהל תקציב רחב יותר, שכולל גם חלק מהבגדים או מהבילויים, ואף להתחיל להכיר חשבון בנק לנוער וכרטיס נטען בפיקוח ההורים.

כמה לתת ובאיזו תדירות

הסכום תלוי במצב הכלכלי של המשפחה, בגיל הילד ובהוצאות שהוא אמור לכסות. אין צורך להתחרות בסכומים שמקבלים חברים, וחשוב להסביר לילד שכל משפחה מחליטה לפי השיקולים שלה. כלל אצבע שחלק מההורים משתמשים בו הוא סכום שבועי קטן שעולה בהדרגה עם הגיל, אבל העיקר הוא שהסכום יהיה ברור ויציב.

לגבי תדירות, לילדים צעירים עדיף לתת פעם בשבוע, משום שקשה להם לתכנן לטווח ארוך. ילדים גדולים יותר ומתבגרים יכולים לקבל פעם בשבועיים או פעם בחודש, דבר שמאפשר להם לתרגל תכנון לטווח ארוך יותר. חשוב לתת בזמן קבוע, בדיוק כמו משכורת, כדי שהילד יוכל לסמוך על ההכנסה.

לחסוך, להוציא ולתת

שיטה פופולרית ופשוטה היא חלוקת דמי הכיס לשלוש קופות או צנצנות: אחת להוצאות שוטפות, אחת לחיסכון לטווח ארוך ואחת לנתינה. הילד מחליט, יחד עם ההורים, כמה מכל סכום ייכנס לכל קופה. החלוקה הוויזואלית עוזרת לו להבין שלכסף יש תפקידים שונים.

הקופה של החיסכון היא הזדמנות מצוינת ללמד על דחיית סיפוקים. כשהילד רוצה משהו יקר יותר, כמו משחק או כדור חדש, אפשר לעזור לו לחשב כמה שבועות ייקח לחסוך, ולעקוב יחד אחר ההתקדמות. יש הורים שמוסיפים תמריץ, כמו תוספת קטנה על כל סכום שנחסך, מעין ריבית משפחתית שממחישה את הרעיון של כסף שגדל. קופת הנתינה מלמדת ערכים של חסד ואכפתיות, למשל תרומה לעמותה שהילד בוחר או קנייה של מתנה למישהו.

האם לקשור דמי כיס למטלות בית

זו אחת השאלות השנויות במחלוקת בקרב הורים. יש מי שטוענים שדמי כיס צריכים להיות תמורה לעבודה, כדי ללמד שכסף מרוויחים. אחרים חוששים שאם משלמים על כל מטלה, הילד יסרב לעזור בבית בלי תשלום, ויאבד את התחושה שהוא חלק מהמשפחה.

פתרון ביניים שעובד בבתים רבים הוא להפריד בין השניים. מטלות בסיסיות, כמו סידור החדר, פינוי הצלחת ועזרה בבית, הן חלק מהחיים המשפחתיים ואינן מתוגמלות. לצד זאת, אפשר להציע לילד הזדמנויות להרוויח כסף נוסף על משימות חריגות, כמו שטיפת הרכב או עזרה בניקיון יסודי לפני חג. כך הוא לומד גם על אחריות משפחתית וגם על הקשר בין עבודה לבין הכנסה.

כשהילד טועה

החלק הקשה ביותר עבור ההורים הוא לאפשר לילד לטעות. כשהוא מבזבז את כל הכסף על משהו שנראה מיותר, הנטייה הטבעית היא להתערב, לבקר או להשלים לו את החסר. אבל דווקא הטעויות הן השיעורים החשובים ביותר, ועדיף שיילמדו עכשיו, כשהסכומים קטנים, מאשר בגיל מבוגר יותר.

כמה עקרונות שכדאי לאמץ:

• לא להשלים לילד כסף שבזבז, גם אם קשה לראות אותו מאוכזב
• לא לתת מקדמות באופן קבוע, כדי לא ללמד שאפשר להוציא כסף שאין
• לשוחח אחרי הטעות בלי ביקורת, ולשאול מה היה עושה אחרת
• לכבד את ההחלטות של הילד, גם אם לא הייתם בוחרים כמותן
• לשבח החלטות טובות ותכנון מוצלח

ההורים כדוגמה

בסופו של דבר, הילדים לומדים יותר ממה שהם רואים מאשר ממה שאומרים להם. הורים שמדברים על כסף בפתיחות, משתפים את הילדים בשיקולים בקנייה, משווים מחירים ומסבירים למה מוותרים על משהו, מלמדים שיעור חי בניהול כלכלי. אפשר לשתף ילדים בתכנון תקציב לטיול משפחתי או לבקש מהם לעזור להשוות מחירים בסופר.

חשוב לדבר על כסף בלי ליצור חרדה. ילדים לא צריכים לשאת את הדאגות הכלכליות של ההורים, אבל הם יכולים להבין שמשאבים מוגבלים ושצריך לבחור. שיחה פתוחה ומותאמת לגיל יוצרת יחס בריא לכסף, בלי בושה ובלי פחד.

לסיכום, דמי כיס הם כלי חינוכי פשוט ויעיל להקניית הרגלים כלכליים טובים. התחילו בגיל מתאים, קבעו סכום ותדירות ברורים, עודדו חיסכון ונתינה, אפשרו לילד לטעות וללמוד, והיו בעצמכם דוגמה. כך תעניקו לילדים את אחד הכישורים החשובים ביותר לחיים הבוגרים.