סיקוול, רימייק, ריבוט וספין־אוף: למה הוליווד ממחזרת סיפורים ואיך בוחרים מה לראות
סרטי המשך וגרסאות מחודשות ממלאים את האולמות ואת שירותי הסטרימינג. מה ההבדל בין המונחים, מה ההיגיון הכלכלי ואיך מזהים המשך ששווה צפייה.
מבט חטוף על לוח ההקרנות או על עמוד הבית של שירות סטרימינג מעורר לפעמים תחושה של דז׳ה וו: עוד פרק בסדרת סרטים ותיקה, גרסה חדשה לקלאסיקה משנות השמונים, סדרה שמתרחשת באותו עולם של להיט קודם. קל לקטר שנגמרו הרעיונות, אבל התמונה מורכבת יותר. מיחזור סיפורים הוא חלק מהקולנוע כמעט מיומו הראשון, יש לו היגיון כלכלי ברור, ולעתים הוא גם מניב יצירות מצוינות. כדי לבחור נכון מה לראות, כדאי קודם כול לעשות סדר במונחים.
מילון קצר לצופה המבולבל
סיקוול הוא סרט המשך: הסיפור ממשיך מהנקודה שבה הסתיים הקודם, או זמן מה אחריה. פריקוול הולך אחורה ומספר מה קרה לפני הסרט המקורי. רימייק הוא גרסה מחודשת לסרט קיים, עם אותו סיפור בסיסי ושחקנים אחרים, לעתים במדינה אחרת או בתקופה אחרת. ריבוט הוא אתחול: מתחילים את הסדרה מהתחלה, כאילו הסרטים הקודמים לא נעשו, בדרך כלל עם שחקן חדש בתפקיד הראשי ועם טון שונה.
ספין־אוף לוקח דמות משנית או פינה צדדית בעולם הסיפור ומעניק להן סרט או סדרה משלהן. בשנים האחרונות נוסף גם ״סיקוול מורשת״: המשך שמגיע עשרות שנים אחרי המקור, מחזיר את הכוכבים הוותיקים לצד דור חדש, ופונה בעת ובעונה אחת לנוסטלגיה של ההורים ולסקרנות של הילדים. ומעל כולם ניצב היקום הקולנועי, רשת של סרטים וסדרות שעלילותיהם שזורות זו בזו.
ההיגיון הכלכלי: למכור משהו שכבר מכירים
הפקת סרט גדול היא הימור יקר מאוד, ועלויות השיווק מוסיפות עליו סכומים נכבדים. מנקודת המבט של אולפן, סיפור מוכר מקטין את הסיכון: הקהל כבר יודע מה מציעים לו, אין צורך להסביר מאפס מי הדמויות, וחלק מהצופים יגיעו רק מתוך סקרנות או נאמנות. מותג מוכר גם מתורגם בקלות לשווקים ברחבי העולם, למוצרים נלווים ולתוכן נוסף לשירות הסטרימינג של אותו תאגיד.
השיקול הזה התחזק ככל שהיציאה לקולנוע הפכה לאירוע פחות שגרתי. כשמשפחה יוצאת לסרט פעמים ספורות בשנה, היא נוטה לבחור במה שנראה לה בטוח. סרטים מקוריים בתקציב בינוני, שפעם היו עמוד השדרה של האולמות, עברו במידה רבה למסך הביתי. אין זה אומר שסיפורים חדשים נעלמו, אבל הם צריכים להתאמץ יותר כדי למשוך תשומת לב.
זו לא תופעה חדשה
כדאי לזכור שהקולנוע חזר על עצמו תמיד. ״בן חור״ עטור הפרסים מסוף שנות החמישים היה בעצמו גרסה מחודשת לסרט אילם. ״פני צלקת״ עם אל פצ׳ינו הוא רימייק לסרט גנגסטרים משנות השלושים. ״כוכב נולד״ הופק בהוליווד ארבע פעמים, כל פעם לדור אחר ועם מוזיקה אחרת. גם סדרות סרטים עם דמות קבועה, מבלשים ועד מפלצות, מילאו אולמות כבר בימי האולפנים הגדולים.
גם מחוץ לקולנוע זה המצב הטבעי של סיפורים. התיאטרון מעלה שוב ושוב את אותם מחזות בפרשנויות חדשות, והמיתולוגיה סופרה מחדש בכל דור. השאלה אינה אם מותר לחזור לסיפור קיים, אלא אם יש ליוצרים משהו חדש לומר באמצעותו.
מתי זה עובד ומתי פחות
ההמשכים המוצלחים באמת הם אלה שמרחיבים את המקור במקום לשכפל אותו. ״הסנדק 2״ נחשב בעיני רבים לטוב לא פחות מהסרט הראשון מפני שהעמיק את הדמויות והוסיף רובד היסטורי שלם. ״מקס הזועם: כביש הזעם״ חזר לעולם מוכר אחרי עשרות שנים והציג שפה קולנועית שנראתה רעננה לגמרי. רימייק מוצלח, באופן דומה, אינו מעתיק סצנה אחר סצנה אלא שואל מה הסיפור הזה אומר לתקופה שלנו.
הכישלונות דומים זה לזה: המשך שקיים רק מפני שהקודם הרוויח, עלילה שחוזרת על אותן תחנות בגדול יותר וברועש יותר, או סרט שעסוק כל כולו בהכנת הקרקע לפרקים הבאים ושוכח לספר סיפור שלם משל עצמו. הצופים מרגישים בכך, וגם מותגים חזקים מאוד גילו שנאמנות הקהל אינה בלתי מוגבלת. כשיוצאים יותר מדי פרקים בזמן קצר מדי, מתחילה שחיקה.
איך מחליטים אם שווה לצפות
אין נוסחה בטוחה, אבל כמה בדיקות קצרות מעלות מאוד את הסיכוי לערב מוצלח:
- בדקו מי עומד מאחורי היצירה. במאי או כותב עם קול משלו הם סימן טוב יותר מכל קדימון.
- שאלו אם יש סיבה סיפורית להמשך: האם נשארה שאלה פתוחה, או שהסוף הקודם היה שלם?
- קראו ביקורת או שתיים, ושימו לב אם הן מזכירות רעיונות חדשים או רק עוד מאותו דבר.
- בררו אם צריך להשלים צפייה בפרקים קודמים. ביקום קולנועי עמוס, לא כל סרט עומד בפני עצמו.
- אל תוותרו על המקור. לעתים קרובות הצפייה בסרט הישן מהנה יותר מהגרסה החדשה, ולפעמים היא זו שמעניקה לחדשה את טעמה.
לשרשראות הסרטים יש גם יתרון משפחתי: הן יוצרות חוויה משותפת בין דורות. הורה שגדל על סדרת סרטים ומלווה את ילדיו לפרק החדש מקבל הזדמנות להכיר להם גם את הישנים, ולדבר איתם על מה שהשתנה בדרך, מהאפקטים ועד האופן שבו מוצגות הדמויות.
ומה עם סיפורים חדשים
מי שמתגעגע לסרטים מקוריים יכול לעשות מעשה פשוט: ללכת אליהם. האולפנים עוקבים אחרי המספרים, וכל הצלחה של סרט שאינו נשען על מותג קיים מעודדת הפקת סרטים נוספים כמוהו. פסטיבלים, סינמטקים וקטגוריות הקולנוע העצמאי בשירותי הסטרימינג הם מקומות טובים למצוא אותם.
כדאי גם לזכור שכל מותג אהוב התחיל פעם כרעיון מקורי שמישהו הסכים להמר עליו. הסרט הראשון בסדרה מצליחה היה בזמנו סיכון לא קטן, ורק בדיעבד הוא נראה כמו בחירה מובנת מאליה. צופים שנותנים הזדמנות לסיפור לא מוכר הם אלה שמאפשרים את הלהיטים של העשור הבא.
בסופו של דבר, סיקוול או רימייק אינם טובים או רעים מעצם הגדרתם. הם כלי, ובידיים הנכונות הכלי הזה מניב סרטים שמעשירים את המקור ולעתים אף עולים עליו. צופה שמכיר את המונחים, מבין את ההיגיון שמאחורי ההחלטות ויודע לשאול את השאלות הנכונות ייהנה יותר, יתאכזב פחות, ויידע מתי פשוט לחזור ולצפות שוב בסרט המקורי.